הייתי סמל תחתיו
בן שלי היה דמות להערצה , גבוה, חכם חד וחזק.
בחור מרשים שאי אפשר לפספס כשהוא נכנס לחדר, תמיד שהיו שואלים אותו שאלות או שהיה עונה בחדות וקור רוח או שלא היה מתבייש להישען אחורה בכיסא שלו בחדר מ"פ, לשחק קצת עם העט בזמן שהוא חושב על פתרון.
הוא לא פחד לטעות ותמיד שאב ידע מאחרים, אם מישהו הציע פתרון יותר טוב משלו זה היה הפתרון שהלך איתו, כי טובת הפלוגה וטובת החיילים תמיד היו בראש סדר העדיפויות שלו.
הפעם הראשונה שפגשתי את בן היה כשעמדתי לפתוח מחזור בבא"ח אחרי הקורס מכים, עשינו חלק מההכנה ביחד והייתי נוהג לעשות קצת שטויות וצחוקים אז בן הציע למ"פ שלי עסקה שבה הוא שולח אותי אליו פעם בכמה זמן כאין לו מצב רוח כדי שאבוא להצחיק אותו, לפעמים כשלא היה לו מצב רוח הוא פונה אלי בפלוגה, ואומר לי " נור קדימה תצחיק אותי".
הוא סמך על המפקדים שלו והמון החלטות נתן להם לקבל תוך כדי חניכה, אם המפקדים שלו היו פונים אליו בבקשה לגבי חייל או משימה הוא היה אומר " אתה מפקד בפלוגה שלי, לא סם עשו אותך מפקד, תקבל החלטה ותבצע אני מאחורייך".
בן תמיד היה מישהו שהייתי רוצה לפגוש עוד כמה שנים, לראות כמה הוא התקדם ולאן, האם המשיך בצבא או בחר בכיוון אחר, איפה בחר לגור, האם אימץ כלב או חתול, איפה יבחר לגדל את המשפחה שלו.
רציתי להיתקל בו פתאום ולהשלים פערים, הוא היה איש מקסים ומרשים ששמחתי להכיר מקרוב כי האמנת שייצא ממנו משהו גדול.
בן שלי אתה מושא להערצה, כמה ביטחון היה לי עם הידיעה שאתה מאחורי נותן לי גב להחלטות, גם אם הן לא נכונות, ידעת להרים כשצריך ולהעמיד אותי במקום כשצריך, אתה בן אדם מטורף שזכיתי להכיר ואני רק רוצה לפגוש אותך שוב, לשמוע מה אתה חושב, לא על משהו ספציפי אלא על הכל.
תמיד הערכתי את דעתך, ותפסתי ממנה, אני חושב עליך כל יום ומתגעגע, נשבר לי הלב שאתה כבר לא איתנו אבל מילאת את תפקידתך כמו שלימדת אותי, עד הסוף ועם כל הלב.
תמיד תהיה חלק ממני ומהפלוגה המסייעת ומחטיבת גולני.
"עד הניצחון"