·
געגועים לבן שלי
היום ה 12/6 מלאו 6 חודשים ליום בו נפל בננו בן, בקרב בשג׳עיה שברצועת עזה.
בן שהיה מפל״ג לוחמים של 669, היה בדרכו לחלץ כוח מגולני.
השבוע השתתפתי במפגש משפחות שכולות של גדוד 51, הגדוד בו היה בן מ״מ וגם מ”פ מסייעת ונפל במשימה לחילוץ אנשיו.
הערב שהתקיים בתאטרון חיפה, היה מוקפד, מכובד ועצוב מאד. אולם גדול בו עמדו עשרות עמדות זכרון אחת לכל לוחם, עם תמונה, דגל וספר, בו כתבו החברים/ פקודים דברים לזכרם. 33 פינות זכרון שברו את הלב בעוצמתם.
גורל מר הפגיש אותי עם תא״ל במי״ל יובל בזק שבנו גיא, נפל במהלך הקרבות ב 7/12 והוא בסך הכל בן 20. הכרות רבת שנים לי עם יובל שהיה מג״ד 51 כשהייתי מג״ד 605.
בין פינות הזכרון פגשתי את יהודה, אביב של רס״ן עידו יהושוע ז״ל. יהודה לוחם ומפקד שהקדיש 38 שנים לבטחון המדינה ופיקד על מחוז צפון ודרום במג״ב.
עידו בנו, היה ותיק מבן בשנה גם הוא בוגר 669 שיצא לפיקוד בגולני והיה מ״מ ומ״פ בגדוד 51. עידו נפל כשהיה מפקד פלגה ביחידת שלדג בקרב לשחרור מפקדת האוגדה ברעים ב 7 לאוקטובר. קרוב מאד אליו, לחם בני הצעיר, ים.
מפגשים מרגשים רבים היו לי עם פקודיו של בן, חבריו ומפקדו מ׳ מגד 51.
בעיניהם ובקולם אפשר היה לחוש את המשא הכבד שהם נושאים על כתפיהם.
הקרבות בעוטף בארבעת הימים הראשונים ולאחריהם הלחימה בתוך הרצועה. האובדן הגדול של לוחמים ומפקדים, הפצועים שעדין נאבקים… וכמובן הצפיה וההכנה לבאות, המשך המלחמה בדרום ובצפון.
מתוך הסיפורים הרבים חשתי שוב שבן נגע ברבים. אישיותו הכובשת, נוכחותו המרשימה ומנהיגותו האיתנה היתה שזורה בכל הסיפורים ששמעתי לצד חוכמתו, היכולת הגופנית וצניעותו. בן אהב את האנשים שלו ואהב את הארץ, היה גאה בעשייתו וגאה בלוחמים ובמפקדים שלו.
בשיחות הרבות שניהלנו בשנים האחרונות נהג לשתף אותי במחשבות שלו על ההקרבה הגדולה שבשרות בגדוד. כמי ששרת ב 669 באגוז ובגולני, חש שהלוחמים בגדודים לא זוכים להכרה ראויה על אף הקורבן העצום, שכרוך בשרות השוחק שם. חש ובצדק, שמשאבים גדולים יותר צריכים להיות מופנים לגדודים ולחטיבות ביבשה, אלו שיכרעו את המלחמה…
במלחמה הזו, כמו בכל המלחמות, הגדודים ביבשה הם אלו שנושאים, יותר מכל בנטל הקרבות. הם יחידות ההכרעה של צה״ל. הם אלו שספגו את המהלומה שהטיל חמאס בהפתעה. הפתעה שכל גופי המודיעין והטכנולוגיה בהם שמנו מבטחינו ומשאבינו לא צפו אותה. הם אלו שהבקיעו אל תוך הרצועה והכריעו את יחידות המרצחים.
בתנאים קשים, בקורבן אנושי עצום ולאחר שנים ארוכות של צמצום משאבים (באימונים באמל״ח ובכח אדם) בגלל סדר העדיפות הצה״לי. הם גם אלה שיכריעו את יחידות חזבאללה במלחמה בלבנון.
ביום ראשון בערב פתחתי אחד מהארגזים בציוד האישי של בן. אלו שהגיעו מהצבא, ועדין עומדים מיותמים ומחכים לרגע בו יהיו לנו כוחות נפשיים לפרוק אותם.
שם על ניר A4 מקופל, מצאתי את הדברים שנשא בטקס הסיום לתפקיד מ״פ המסייעת ממש לפני שנה וחודשיים.
אחרי שתאר את העשייה האינטנסיבית בקו עזה, חברון והאימון ברמת הגולן הוא כותב:
״לסיכום פלוגה יקרה מעריך מאד אתכם על הבחירה וההקרבה להיות לוחמים. אין מקום יפה, צנוע, אמיתי, קרבי, קשוח וישראלי יותר מהחטיבה החומה – אין יותר מגולני. אין יותר גולני מגדוד 51, ואין גדוד 51 יותר, ממסיעת 51. תודה לכם על הכל.״
במשפט פשוט ותמציתי אחד סיכם את היפה שבצבאיות הישראלית..
זה לא מקרי שיחידת 669 נכנסה ללב התמרון, בפעם הראשונה מאז הקמתה ולחמה יחד עם הגדודים והחטיבות. לבן הייתה השפעה מכרעת על כך. זה לא מקרי שמצא את דרכו אחרי חמישה שבועות לחימה בעזה, יחד עם גולני. זה לא מקרי שהגיע ללוחמים ולמפקדים שדווחו על מצוקה ונפל כשהוא בראש אנשיו.
זה היה לילה עמוס בגעגועים לבן האהוב שלי.
עמוס בכאב על ההחמצה של הגבר הזה שבכישוריו הרבים יכול היה להגשים כל חלום שרק היה רוצה בו אבל בחר להקדיש את שנותיו היפות למדינה ולאנשים שעליהם פיקד ואותם אהב.
ועמוס במחשבות… על המלחמה הקשה הזו שתימשך עוד חודשים ארוכים, על חלוקת הנטל בחברה שלנו, שעלתה השבוע לכותרות ועל השינויים הדרמטיים שצריך לערוך בצבא שלנו.
מבין מכתבי הפרידה בספר לזכרו, צרפתי שניים מאלו שנכתבו על ידי פקודיו.