אדוה היא חברה שלי.
ואני בחרתי להצמד אליה כי מי שבוחרת להגיד תודה בבוקר כזה, היא מסוג האנשים שאני רוצה לידי.
עם כל התופת אני בדיוק כמו אדוה אומרת תודה לחברים הלוחמים של בן שנלחמים בקרבות וכן, גם עושים טעויות, אבל הם נלחמים! והם אלה שבחזיתות השונות, הם (והן כמובן) הפצועים, המדממים שידעו שחייהם בסכנה ונלחמו עבורינו.
תודה לכם.
אני קוראת מעט מן הדברים שנכתבו בתחקירים ומעבר לזעזוע ולכאב התהומי אני חושבת איך יכול להיות שלוחמים אמיצים, שחרפו נפשם הובלו על ידי מפקדים שעשו כל כך הרבה טעויות? הלוואי שנלמדו הדברים, הלוואי שיתוקנו.
אדוה כבר כתבה: הצבא זה אנחנו, אנחנו זה הצבא.