בן בן שלי
כל מי שמכיר אותי יודע שבגיל 27 הפכתי להיות אדם מאושר. ביום שנולדת.
ואז גם לקחתי החלטה שהתפקיד שלי כאמא זה שיהיו לי ילדים מאושרים וכך ניסיתי לגדל אתכם.
אני זוכרת שנשאלתי תגידי בן לא שומע ממך את המילה "לא"? ועניתי – שומע אבל רק כשבאמת צריך.
כבר כתינוק נתת לך לעשות את הבחירות שלך ואני רק הגנתי מפני סכנות אמיתיות.
רצית לקפוץ ממקומות גבוהים – הרשתי
רצית לטפס – הרשתי
רצית תמיד לבחון גבולות – והרשתי
האמנתי בך, שתדע את הגבולות הנכונים.
בבקרים, היינו נוסעים לראות חיות כמה שרצית על חשבון המסגרות וידעת לספר לי על זנים ומינים של קופים וטיגריסים נדירים.
אתה בחרת איך ומתי לישון, לאכול וללמוד.
ועשית את זה, הכי טוב מכולנו.
כך בגרת, בדרך שלך, בהחלטות שלך. בשטויות שלך. ואני רק הוקסמתי מחוכמתך המבריקה והכל היה נראה לי הגיוני.
כשנולדת בן חשבתי שאני לא צריכה יוצר כלום, שאתה ושלי הם כל עולמי ואני בן אדם מאושר. אבל ביום שהתחלת לדבר ביקשת אח – אמא מתי יהיה לי אח? שאלת. ובזכותך בן, כי אתה החלטת, נולד לנו ים האוצר שלנו.
איך טיפלת בו מהיום הראשון, ביקשת להחליט גם עליו, והקשבתי לך, ידעתי כי אתה מבין מספיק בכדי לחלוק איתו גם את זה.
בן בן, כמה שמרת ואהבת את ים, יחסי אחים נדירים- כשהתלות הייתה הדדית לא רק ים באחיו הגדול גם אתה היית נכנס הביתה והשאלה הראשונה : "איפה ים?" ימי, שתדע, שביום שנולדת הפכת את בן למאושר באדם. ואני יודעת כמה דמותו היא האור שמוביל אותך בדרך.
וכשנולדה מיקה והיית כבר בן 12, הודעת לי: אל תביאי שום מטפלות אחר הצהריים אני איתה. נער שחייו היו מלאים – מצא את הזמן גם להיות עם אחותו הקטנה ומעידים על כך מיליון הסרטונים שאתה עד היום שומר בטלפון שלך על מיקה שרה, רוקדת ובעיקר מטריפה אותך ואתה צוחק.
ועכשיו כשמיקה כבר נערה מתבגרת עדיין היית מגיע מהצבא, מניף אותה לאוויר ומתכרבל איתה באהבת אין קץ.
זה אתה בן, יפה תואר וחסון מבחוץ ומבפנים, רך ואוהב בדיוק באותה המידה.
אריאלי הגיע לחיינו לפני 4 שנים, הדרך שבן בחר להכיר לה את המשפחה הייתה להביא אותה בהפתעה ביום חמישי בערב, לצפייה במשחק של מכבי – ותאמינו לי, זה אירוע – הצרחות והקפיצות פה בבית לא יכלו לבייש משפחת בבונים מצויה, ואריאל העדינה הבינה אותנו מיד. יחד, אנחנו אוהבים, משתוללים, שותים, מטיילים –עד הסוף מכל הלב.
מאז אריאלי איתנו, יש לי המון שעות בנות עם אריאל כי אני למודת ניסיון מה זה לחיות עם איש צבא – וניסיתי מאוד למלא לה את הבדידות עם בילויים והמון קניות משותפות.
בן אוהב את אריאל ואריאל אוהבת את בן כמו שלא ראיתם. איזו מסירות, איזו קבלה הדדית – כמה שאתם יפים יחד. הכי יפים.
סליחה, אבל אני לא נפרדת ולא כותבת דיברי פרידה כי בן בן אנחנו לא נפרדים.
אמא לא נפרדת מילד שלה, פשוט נשנה את הדרך לתקשר, אני אדע להמשיך בדיוק כמו שאתה מצפה ממני.
שלח לי משימות, סימנים ואני כמו תמיד אשאר מסורה לך.
עכשיו כולם ידעו שקראתי לך קטנצ'יק
אז, אני אוהבת אותך קטנצ'יק