טקס יום הזיכרון תיכון ברנר 2024
לפני שאדבר על אחי, אני רוצה לספר לכם על אחד האנשים הטובים, הטהורים ומעוררי ההשראה שפגשתי בחיי. פדיה מרק מעתניאל שבדרום הר חברון, הוא בן ואח שכול. בראשון ביולי 2016 נסע פדיה עם הוריו ואחותו בכביש 60 סמוך לביתו ומחבלים פתחו באש לעבר רכבם, הרכב התהפך, אביו נהרג, אמו נפצעה באורח אנוש ואחותו והוא נפצעו גם כן. שלוש שנים לאחר מכן אחיו, דוד, שהיה מפקד פלוגה בגבעתי נהרג בתאונת דרכים. פדיה חלם ללכת בדרך אחיו ובשנה שעברה סיים קורס קצינים והתחיל תפקיד כמפקד מחלקת לוחמים בגבעתי. בשביעי לאוקטובר נסע בן דודו אלחנן קלמנזון איש מוסד וקצין בצ"הל בדימוס, מביתו בעתניאל לקיבוץ בארי. לאחר שחילץ והציל עשרות אזרחים, נפל בקרב מירי מחבל. ב31 לאוקטובר בעודי בעזה, בימים הראשונים של הכניסה הקרקעית לרצועה נודע לי שבמרחק קילומטר ממני בלבד, נפל בקרב גיבור ישראל סגן פדיה מנחם מרק השם יקום דמו.
בן שלי, אחי, היה תלמיד בבית ספר ברנר, גדל בקדרון, שיחק כדורסל בהפועל ברנר, והתאמן בכושר קרבי אצל דגן. התגייס למסלול ההכשרה של יחידה 669, סיים בהצטיינות, היה סמל צוות, יצא לקורס קצינים ופיקד על מחלקה בגולני. במעלה שירותו הצבאי היה מפקד פלוגה באגוז, בגולני ובתפקידו האחרון – מפקד פלוגה ב669. בשביעי באוקטובר זינק מביתו, לחם בבארי ובמקומות נוספים בעוטף וחילץ עשרות אזרחים וחיילים בטיסות מסוק רודפות ונשנות. בשיחות הטלפון הרבות בינינו במהלך המלחמה התייעצתי איתו אודות היכולת לפקד על לוחמים תחת סכנת מוות ממשית, על היציאה לקרב בלב שלם ובצדקת דרך מלאה. אחי נשבע לי באמת ובתמים שהוא על עצמו לא מפחד בכלל, כל מה שמעסיק אותו הוא השבת החטופים, שמירה על המדינה ואזרחיה ועשיית הדין עם אותם מחבלים ארורים שעשו שמות באחינו ואחיותינו בעוטף עזה. בן ביצע מהפכה בשיטת הפעולה של 669 במלחמה, הוא הביא לשילוב של לוחמי היחידה עם הכוחות הקרקעיים הלוחמים בעזה, ובכך הציל מאות רבות של פצועים אשר פונו בזמני שיא לבתי החולים.
פדיה ובן מייצגים את כל מה שאני אוהב במדינה שלנו, צמד לוחמים גיבורים שהסכימו להקריב את חייהם מתוך אהבה אמיתית לעם ישראל. פדיה ובן גדלו במקומות שונים לחלוטין, התחנכו במוסדות בעלי תפישות עולם שונות, אך הם היו שני גיבורים שידעו את שורשיהם, ומעל כל מחלוקת וכל שוני עמד חיבורם ומחויבותם לשלום העם היהודי. ייתכן שרבים מתושבי קיבוץ בארי אשר חייבים את חייהם לדוד של פדיה, אלחנן, מתנגדים למקום בו הוא גר ורבות מהלכותיו, אך הוא הקריב את עצמו למענם בשם הערבות היהודית ביניהם ואהבת האדם אשר כולנו חונכנו אליה מעצם היותנו יהודים.
אין די לתעצומות הנפש והגבורה שראיתי בעיניי מאז השביעי לאוקטובר, אך לצערי ישנם רבים היום אשר גדלים בלי להוקיר על הפלא שנקרא מדינת ישראל ובלי לדעת את שייכותם וזהותם היהודית. ישנו דבר אחד אשר הביא אותנו מגלות, שואה ופורענות לתקומה בארץ ישראל- יהודים שעל אף כל קושי, שכול וכאב דבקו בזהותם ובדרכם.
המחיר הכבד ששילמו כל אנשים היקרים שאיבדנו במערכה האחרונה, מגיע בדמות של ציווי, ציווי שמחיה את המשפט הידוע של יגאל אלון – "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".