בן היה המ"פ שלי, הייתי סמל תחתיו וכשהמחלקה השתחררה הייתי קרוב לשחרור אז הוא לקח אותי להיות המשבד שלו ויצא לנו להיות ולחוות הרבה ביחד במהלך התפקיד.
בן היה מפקד עם דרישות גבוהות ותפיסת פיקוד מובהקת לפעמים גם קשוח, אבל הוא גם יודע לדבר בגובה העיניים ולהיות בן אדם לפני שהיה מפקד. הוא היה סוג של אח גדול, היינו מדברים שיחות עמוקות מעבר לצבא ותמיד הוא ידע להבין ולעזור איפה שצריך.
הוא אף פעם לא ויתר על המשפחה ועל אריאל, מתי שהוא יכול הוא היה קופץ, אני זוכר שיום אחר בדרך להשתלמות שלו בלטרון נסענו ביחד מהמוצב שלנו בעזה קודם כל לסבא וסבתא של בן ברחובות כי המשפחה שלו מארצות הברית הגיעה והוא רצה לראות אותם. כמובן שהוא הכיר לי אותם וסבתא שלו מילאה אותי באוכל טוב.
אבל העניין הוא היכולתי הלא פשוטה לשלב בין תפקיד למשפחה והסביבה והביתית וזה משהו שלקחתי איתי והערכתי מאוד.
בן אהב לעשות צחוקים עם החיילים בפלוגה, הוא היה ממציא לנו שמות חיבה מצחיקים, מגיע אלינו לחדר מפל"ג ועושה איתנו שטויות ואז ברגע דופק פרצוף רציני ומוציא אותנו לריצה של חמישה קילומטרים.
יש הרבה דברים שאני רוצה להגיד לבן חוץ משאני מעריך אותו ואוהב אותו, הייתי רוצה להגיד לו שחסר מפקדים כמוהו בצבא.
אתה תחסר להרבה אנשים שנגעת בהם ותודה על התקופה ביחד אחי היקר , מתגעגע