בן בן
בן בן אהוב שלי, זה היה השבוע הכי קשה בחיים של כולנו. ההבנה שאתה איננו מחלחלת ועוטפת את מחשבותיי. אי אפשר להסביר במילים את התחושה של ההשכמה המקודמת בספק בוקר ספק לילה של יום חדש, לתוך כאב עז ועמום שעוטף את חלל הבטן והחזה שנובע מההכרה שזהו, אתה לא כאן ולא תוכל לשוב.
שום דבר בחיים לא הכין אותי לזה. אני מחפש את הכוחות אתם ניתן להמשיך מכאן ועל אף שהמשימה ברורה, בטבלת כחות ומשימות שלי, הכוחות לביצוע עדין לא התיצבו.
בן בן, הימים הקשים האלו למדו אותי שבחייך נגעת ברבים, רבים מאד. הגיעו אלינו השבוע אלפי אנשים, כאלו שנגעת בהם פיסית במהלך חייך הקצרים והותרת עליהם רושם עז או געגוע שביקשו לחלוק אתנו את הרגעים המשותפים שהיו לכם. וכן, גם כאלה שלא הכרת אבל לא נשארו אדישים לסיפור החיים ולסיפור הקרב האחרון שלך, באו מרחוק להזדהות עם גבורתך, מסירותך והאדם המיוחד שהיית.
עם כל אלו הגיעו גם הסיפורים. ספרו עליך החברים למסלול שגם בשעות הקשות ידעת לחייך, לעשות פרצוף מצחיק מתחת לאלונקה. ספרו על החיקוי ששינה את האווירה הקשה ספרו על המ"מ הקשוח שידע לעשות סדר במחלקה אבל גם ידע להיות קרוב לסייע לחלשים מכל בחינה, בעצה, באמצעים חומריים ובעיקר בתמיכה מנטלית. ספרו אנשי הלוגיסטיקה ביחידה שלך ובגדוד ועל כך שידעת לתבוע אבל גם להגיד תודה, לפרגן ולתת כבוד למי שנותן שרות.
פקודך מהמסייעת ספרו על המ"פ שהיה הכי חזק, הכי מהיר, על דמותך האיתנה והחסונה אחריה היו גאים ללכת. אמרו שהיית מנהיג אמיתי. ספרו על הפלוגה שעשתה הכי הרבה מעצרים אבל דחפה תמיד לעוד משימה. על הלילות הארוכים ללא שינה בחברון ועל הזאב שהמנוע שלו כבה באמצע הלילה בלב כפר ערבי במהלך ירי, זריקות אבנים ובקת"בים ובאורח פלא הצליח להתגלגל באיטיות, ללא הסבר, ולצאת מהכפר.
היו כאן גם כאלה שבאו כל יום ולא דברו. ישבו בשקט ובהו בנוף בשקט, אלו שהמילים היו גדולות עבורם אבל רצו לזכות בעוד מנה קטנה מנוכחותך, אלו נכנסו לליבי במיוחד.
רציתי לספר לך גם על רוי, נהג האכזרית שלך שהגיע באקראי ובילה בצמוד לך שבועיים בלבד. הוא נכנס אלינו הביתה ונכנס גם עמוק ללב של כולנו כשדיבר בעיניים דומעות על המפקד הגבר שפגש במלחמה הנוראית הזו, אתה נסחת בו כמו באחרים ביטחון ותחושת צדקת דרך עמוקה.
רוי סיפר לנו בהתרגשות על האדם שהיית, על שיחות הנפש ביניכם על כך שהקפדת לשמור דווקא אתו בלילות הארוכים ובסודי סודות סיפרת לו גם על כך שתכננת להציע נישואין לאריאל בקיץ הקרוב.
בן בן, נגעת לליבם של רבים, האופי הצנוע שלך, חוכמתך, דמותך החסונה הנחישות והמנהיגות שהפגנת יחד עם האמונה בצדקת הדרך עליה נהגת לדבר, במלחמה הארורה הזאת יצרו אצל כולם את המוטיבציה לבצע כל משימה בחתירה לשלמות.
אני גאה שבאמצעות כל אלו, הצלתם את חייהם של רבים. שהגעתם ראשונים לכל נקודה והצלחתם להוציא מהשטח חיילים רבים ובזמן קצר להסיק אותם לבית החולים. אני גאה מאד במה שהיית ובמה שעשית.
בני שלי, בשבוע הנורא הזה ולצד האסון הגדול גילנו גם את החברים האמיתיים שלנו. השבוע כשאמא ים מיקה ואני וכך גם כל שאר המשפחה שלנו היינו מרוסקים היו שם לצידנו בנתינה אין סופית מי שהתגלו כחברינו הטובים ביותר.
רונית ושלומי, יעל ואביעד, רני ודלית, שירי ואיתי, עמוס וענבל, טל ויובל שלקחו פסק זמן מהחיים בשביל להיות לצידנו בשעותינו הקשות ביותר. אתם עוד רבים אחרים מחברינו ומאנשי המושב שבישלו, אפו והכינו, שלחו פירות עוגות ומאכלים, כולם מזדהים עם תחושת האובדן הגדול שלנו ונכונים להיות בשבילנו בשעתנו הקשה ביותר. גילינו את החברים האמיתיים שלנו.
עם כל אלו גילנו את ישראל היפה. את מאות האנשים שהגיעו אלינו מרחוק ושלא הכירו אותך, רק בשביל להניח יד על הכתף להזדהות עם הכאב הנורא ולחלוק לך כבוד אחרון. ביניהם גם כאלה שאבדו במלחמה הזו בן או בת, נכד או אח ובאו לחבק אותנו ביגון משותף. נסגרו גם מעגלים של שכול. היו כאן רבים מן המשפחות השכולות שליוויתי במשך עשרות שנים, הייתה כאן גם אהרון ועדה שהגיעו באצילות לחבק ולחזק.
בן בן, שלי בתום השבוע הקשה והמציף ברגשות עזים מתגנבת לליבי גם ההבנה, שדבר כבר לא יחזור להיות כשהיה. זה לא אותו הבית ולא אותו הכרם ואפילו הנוף הנפלא שנשקף מהמרפסת רחבת הידיים שלנו קר מרוחק. אני לא באמת מסוגל לתכנן איך יראו הימים הקרובים והשבוע הבא ומתקשה להביט רחוק יותר.
אבל בכל זאת ישנם דברים רבים שחשובים לי. ים ואני ואני בטוח שאמא ומיקה מבינים שעכשיו אנחנו נעשה כל דבר יותר יחד. יחד עם סבא וסבתא משני הצדדים יחד עם המשפחה כדי למלא את החסר הענק שהותרת, כדי לתמוך וכדי להתחזק כדי להזכיר ולמלא.
בני שלי, בסיטואציה הנוראית שאליה הגענו אנחנו ביגוננו כאנשים פרטיים פגשנו השבוע הרבה אנשים טובים, פגשנו עוצמה ואיכות אנושית מיוחדת במינה. כאלו שאכפת להם ומוכנים לתרום ולהיכנס מתחת לאלונקה כאלו שאם נדע לקבץ אותם יחד, בנתינה משותפת יהיה לנו עתיד ותקווה לקום. כולם לחשו באזני את המשפט, שנהיה ראויים לקורבן של בן ואני מוסיף גם של אלו שאותם הוביל ובכלל לכל אלו שנפלו בשביל להגן על המדינה בשעתה הקשה ביותר.
בן בן, בתמונות שהגיעו אלינו במלחמה הזאת, עולה דמות של לוחם ומפקד, מקרין עוצמה ומלא תעצומות נפש ובזאת היפה מכולם גם אוחז ספר תנך ועל פניו חיוך ענק. אני מתחזק מהעובדה שהיית ועשית בימי המלחמה הזו את מה שהאמנת שאתה צריך לעשות ופעלת מתוך תחושת מימוש עמוקה.
אני מחבק אותך בני היקר ומבטיח לך שאנחנו נשאב מהעוצמה הזו לעשייה שלנו כמשפחה. שעוד נקום, נעשה ונבנה נעזור לאחרים נוביל ונחזק, ננציח אותך ונפרוץ דרך בעזרת העוצמה שיש במשפחה הנפלאה שלנו ובשני אחיך המדהימים שעתידם הוא מרכז העניין שלי עכשיו.
בני שלי אוהב מאד בוכה אבל גאה, גאה מאד!
שלך אבא.