לב שלי

חיפשתי מה להגיד לך כשעמדתי מעל הקבר.

התחושה העיקרית שלי הייתה של פספוס.

אני זוכר אותך בתור החבר הכי טוב שלי מהילדות, ממש כמו תאום.

מרגיש שגדלנו בכיוונים שונים אבל דומים. האהבה למשפחה ולארץ, השם שהולך לפנינו ומעלה חיוך אצל אנשים, וההומור ושמחת החיים…

אבל אתה תמיד בכל תחום היית הכי:

הכי חבר,

הכי שקול,

הכי חכם,

הכי נעול,

הכי טוב.

תו"כ הלחימה התעדכנו אחד עם השני איפה כל אחד נמצא ומה העשייה שלנו. איכשהו גילינו שהתפקידים לא מאוד שונים, הצלת חיים.

אבל אתה כהרגלך היית החוד של התפקיד בצה"ל. הכי חותר, הכי מקצועי, הכי הצלת חיים של אנשים, עד הסוף.

הייתי צריך להגיד לך כמה אני רוצה שנהיה חברים טובים כמו שהיינו וכמה שאני תופס ממך וממי שאתה.

אנחנו מצולמים פה מחופשים לגיבורים, אבל אתה היית גיבור בחיים האמיתיים. גיבור ישראל.

איש ענק והשראה אמיתית, לומד ממך המון גם אחרי לכתך.

שמור על כולנו מלמעלה