כרמל- האמא

בן יפה שלי.

נולדת באביב,

מחדר הלידה התקשרתי לאימי ואמרתי לה:

"אמא , איזה ילד יפה נולד לי"

ואתה גדלת והמשכת להיות הכי יפה,

ולצד היופי הזה,

התגלו ועלו תכונותיך הרבות;

החוכמה שלך.

החוזק שבך .

הרגישות.

בבית ספר יסודי באת אלי וסיפרת לי שיש ילד בכיתה המקבילה,

שהוא נמוך וחלש ושהילדים לועגים לו.

ואני אמרתי לך: " בן, אתה החזק ואתה תגן עליו, תדאג שאף אחד לא

יציק לו"

האמנתי שלחנך אותך להיות מוסרי ורגיש לחלשים בחברה זה הדבר הנכון.

גדלת,

לאורך השנים צפיתי בך איך אתה צומח להיות דמות להערצה, ידעת

להשיג את מטרותיך בדרכך המיוחדת… בשקט, בנחישות ולעיתים גם

במקוריות ששייכת רק לך.

ואז התגייסת לצבא, ונהיית למפקד,

ושוב בשיחה ביננו שיתפת כי יש חייל שמשפחתו במצוקה כללית, וקר

להם בחורף.

לא היית צריך להגיד הרבה, ההוראה הייתה ברורה:

"אמא, תארזי מעילים, זאת הכתובת".

כששמעת על ניצול שואה שביתו מוזנח, לקחת את המחלקה שלך ונסעתם

לשפץ לו את הבית.

כך נהגת גם בח ייל בודד שהרגשת צורך לדאוג לו ולהזמין אותו לצאת

לאכול גם כשכבר לא היית מפקדו.

הכל עם החיוך היפה והביישני שלך וליבך הטוב. הכל כך טוב.

ואז הגיעה המלחמה האיומה.

ואתה בן, חילצת והצלת חיים של מאות פצועים משדה הקרב.

והיית נחוש להמשיך בכך באמונה שלמה של צדקת הדרך, להגיע לכל

אחד שזקוק לעזרה.

ובאותו תאריך ארור, ה 12 לדצמבר 2023 שוב היו חבריך זקוקים לך,

ואתה, יצאת בדרכך להצילם כמו לוחם מקצוען, אבל הפעם –

טוב ליבך נדם.

כל הפאר הזה, היופי והחוכמה , החמלה והאנושיות הכל נגמר, ירו בך בן.

ירו בליבך הטוב, החכם, האמיץ, החומל והיפה. הכי יפה.

ומאז, לא מוצאת לי מנוח.

מחפשת את הכוחות להמשיך את דרכך הנאורה, האנושית. אתה המגדלור

שלי, ולאורך היפה אני מתהלכת; מתהלכת ונופלת, שבורה ומרוסקת.

ואז, שומעת את קולך מספר לי על הילד החלש מהכיתה המקבילה, וגופי

מתמלא בכוחותיך שלך.

ואני קמה.

ושומעת אותך אומר לי : " בדיוק ככה אמא, בדיוק ככה"

כמה חסר בעולם הזה היופי.

יופייך שלך.

יופייך שלך בן.