הייתי מ"כ ובקו עזה הייתי תחתיו.
בן היה הבן אדם הכי מקצוען וחיובי שראיתי בחיי, תמיד מחייך לכל החיילים בפלוגה.
גם כשהייתי בחפ"ק אתו בקו עזה תמיד היה עם חיוך לא משנה מה המשימה או במה הושלחנו באותו רגע, תמיד באימונים ובריצות ראשון , תמיד בבראור ראשון, אפילו היה הכי "גולנצ'יק " בפלוגה.
אני לא אשכח את סופי שבוע עם בן, את הסגירות שבת , כל יום שישי ריצת בוקר שעה עם כל המפל"ג שסוגר, ואז היינו הולכים לבריכה באחת הישובים.
כשבן בא בתור מ"פ חדש לפלוגה , זו פעם ראשונה , אני חושב שראיתי מ"פ שיושב עם כל הפלוגה על חצי ב', בפינת עישון.
תמיד אחרי הקידוש בשישי, היינו יושבים כל הפלוגה על חצי ב', וצוחקים ופתאום גם בן מצטרף יושב וצוחק עם כולם כאילו הוא אחד מאיתנו.
ימי שבת בבוקר אני זוכר כמעט באופן בת הזוג שלו אריאל, הייתה מגיעה לבסיס ובן היה עושה לה סיבוב בגזרה ואז היינו הולכי ם איתם כל החפ"ק לשבת באיזה בית קפה בגזרה בעוטף.
אני לא אשכח שבן בחיים לא היה מוותר על מסדרי דגל בעשר בבוקר, אפילו שכולם גמורים מהסיורים בלילה, תמיד היה מעמיד אותנו במרכז הפלוגה מול הדגל אומר כמה מילים על המדינה ובסוף כולם מסיימים בהמנון, קבוע לא משנה מה.
אני זוכר את הגישה החיובית שלו לכל דבר בחיים ואת החיוך שלו, כל הזמן מחייך, כאילו לא משנה שיש עכשיו התקרבות לגדר או שהמג"ד הקפיץ אותנו לתרגיל בחמש בבוקר.
בן באמת היה אחד האנשים, הלוחמים והספורטאים הטובים ביותר שהכרתי.
הייתי רוצה לומר לו בעיקר תודה, כי הוא הראה לנו מה זה באמת הפלוגה המסייעת, הוא היה פשוט הסמל של הפלוגה, ואני מאמין שכל הגדוד היה מסכים על זה.