ים- האח

30 לבן

30 ימים בלי בן זה לא באמת כל כך הרבה, בשמונה שנים האחרונות היה

בשירות ומתוכם אני כמעט ארבע, ולכן אתם בטח מבינים שלא היינו

מתראים הרבה. בשנתיים האחרונות הוא גם לא היה גר בבית ככה שהייתי

רואה אותו בערך עשרים פעמים בשנה. ב7 באוקטובר משהו השתנה, אני

לא אשכח את המפגש הראשון שלנו מאז פרוץ המלחמה, במזל שנינו יצאנו,

החיבוק היה שונה, הדאגה ההדדית זה לזה הביאה עוצמות שלא הכרנו.

שני אחים לוחמים כל אחד ממקומו, הרגשתי שהוא הבן אדם הכי קרוב אלי

בעולם. ומאותו יום התלווה למרחק בינינו געגוע חזק. אבל עכשיו הגעגוע

הוא מסוג אחר לגמרי, געגוע שימשך לנצח.

כמה הייתי רוצה לדבר איתו על הצוות החדש שקיבלתי, כל פעם

שהתלבטתי על משהו בצבא טלפון אחד היה הופך את הכל לברור. עכשיו

כשיש לי דילמה אני שם שיר שמזכיר לי אותו ומדמיין שיחה בינינו, מתאר

לעצמי מה היה אומר ומנסה ללכת בדרכו.

אני אדבר באנגלית כדי לכבד את האורחים שחצו אוקיינוסים כדי לחלוק

כבוד לבן.

Since he was gone we've met many people he had influenced,

and I was never surprised because I knew the leader and hero

he was. But when Andy, Tobin, John and Cole came here,

crossing seas just to honor him, I guess that was the first time I

realized what a legend you really were. I thank you for coming,

you will always have a warm place in our hearts and in our

home.

I have a lot to say but I feel like words are worthless in this kind

of situations.

Ben, if you're hearing me right now I want you to know that you

were the closest person to me in the world and I love you

brother as much as a man can love someone.