הייתי המשק קשר של בן.
אני זוכר אותו בעיקר בסיורים: איזו חוכמת חיים הייתה לו, איך היה מסביר הכל כמו שצריך בנחת ובחיוך.
תמיד הייתי מעריץ אותו ומסתכל עליו כמו על אל יווני.
היה לו חיוך מיוחד וכובש.
הוא היה בן אדם חכם בצורה לא רגילה, פשוט גאון בצורה שאי אפשר להסביר. הוא תמיד דאג שיהיה לנו הכל כמו שצריך בפלוגה ולא ייחסר ללוחמים שום דבר מהדברים הקטנים ביותר ועד לגדולים.
הוא תמיד דאג שהפלוגה שלנו תהיה מגובשת כמו משפחה אחת גדולה.
הוא היה דואג שיהיו הרבה ערבי פלוגה, הוא תמיד רצה לקרב בין כל הלוחמים בפלוגה.
היה לי כיף לעבוד אתו וללמוד ממנו.
כשהיינו בדוד בסיורים בעזה היה תמיד כיף לדבר אתו, איש שיחה חבל על הזמן מקשיב מכל הלב ונותן עצות באמת מדאגה ואכפתיות.
גם שהיינו במילואים בתחילת המלחמה אני בצפון בגבול לבנון והוא בעזה דאגנו לשמור על קשר ולהתעדכן כל אחד בגזרה שלו.
נתן לי ביטחון לשמוע ממנו ולדעת מה קורה אצלו איך עוברת עליו הלחימה.
אני יכול להמשיך לרשום שעות על הבן אדם המיוחד הזה אבל מילים לא יצליחו לתאר אפילו חצי אחוז ממה שהוא היה, באמת בן אדם מיוחד, ולוחם של פעם בדור.
תמיד אזכור אותו, אעריץ אותו ואשאל את עצמי בכל סיטואציה מה הוא היה אומר.
חושב עליו כל הזמן, אוהב אותו מכל הלב ומתגעגע הכי בעולם.