טקס משפחות שכולות חיל האוויר
משפחות שכולות
מפקד חיל האוויר
מפקדי החיל לדורותיו
סגל הפיקוד הבכיר של החיל
מכובדי כולם
בערב שבת ה 6 לאוקטובר 2023, היינו ישובים כולנו סביב השולחן הגדול בגינת הבית בקדרון. בן ים מיקה ובנות הזוג אריאל ואביב. כרמל אישתי ואני הבטנו זו בזה באושר, סוף סוף הצלחנו להתכנס יחד לארוחה משותפת אחרי תקופה ארוכה. הייתה זו הארוחה המשפחתית האחרונה שלנו כמשפחה שלמה ומאושרת.
שעות ספורות לאחר מכן היו שני בנינו מעורבים בקרבות הקשים בעוטף עזה
בן בני הבכור, עמד כבר להשתחרר לאחר 2 תפקידי מ״פ תובעניים באגוז ובגולני הוא כבר נרשם ללימודים באוניברסיטה ולאחר שהוצע לו החליט ללא היסוס לסגור מעגל ולהישאר לתפקיד נוסף כמפלג לוחמים ב 669 היחידה בה התחיל את דרכו הצבאית כלוחם ומפקד.
וים בני, קצין צעיר שסיים זה עתה קורס קצינים.
שניהם ימצאו את עצמם בין ה 7-9 באוקטובר, לוחמים בקרבות הקשים בעוטף כשהם מוזנקים במסוקים במהירות ובלי הכנה מוקדמת.
בן, יטוס ויכנס לתוך הישובים והמוצבים שבהם מתחוללים קרבות קשים ויחלץ עשרות פצועים לוחמים ואזרחים תחת אש.
וים, ילחם יחד עם חבריו בקרב לכיבוש מחדש של מפקדת האוגדה ברעים שם יאבד שנים מחבריו.
ואני כמי ששירת קרוב לשלושה עשורים בצה״ל למוד ניסיון במבצעים ומלחמות חשתי בחרדה העוטפת אותי. הפעם דור הלוחמים אלו בניי. משהו בהרגשה הפנימית שלי ניבא לי רעות… ימים רבים נעתי באי שקט בין היחידות והמפקדות בעוטף עזה ובלילות דמיינתי לעצמי שאני שומע את הדפיקה בדלת ממנה אני חרד.
לקראת היציאה להתקפה בעזה סיפר לי בן על התוכנית שהוביל ביחידה בגיבויו של ד׳ מפקד 669 להשתלב בקרבות לצד היחידות בשטח עם לוחמי היחידה הפרמדיקים והרופאים שלה במטרה להציל חיים ולקצר זמני פנוי בהסקה מלב הקרבות.
בעיניו חשתי ובקולו שמעתי עד כמה היה חסר מנוחה מהאירועים שחווה בעוטף ומהעובדה שאזרחים נטבחו ונלקחו בשבי לעזה. הוא היה מוכן לעשות הכל בכדי להשיבם ולהסתכן ללא גבול בכדי לבצע כל משימה במלחמה שאין צודקת ממנה.
ב 1 בנובמבר עם תחילת ההתקפה בתוך עזה, קיבלתי ממנו את אחת מהודעות הווצאפ האחרונות. כשהוא מודע לדאגותיי הוא כותב לי:
״אבא אני התחלתי תנועה עוד לא עברתי את הגבול אבל אנחנו בדרך אין יותר מוכן ממני למשימה שלו בכל צה״ל, תחשוב על ים ותראה שהוא בסדר… ״ לשאלתי האם אוכל לסייע במשהו ענה כן, תדאג לים.
בשעות אלו היה ים בקרבות בצפון הרצועה יחד עם צוות לוחמים מיחידתו.
בן נכנס לעזה ולחם שם במשך 5 שבועות עם חטיבת הטנקים 188. המסוק הראשון שהונחת על ידו בשטח הרצועה המריא לאחר 25 שניות כשהוא נושא שלושה פצועים וגרם לרבים לנשום לרווחה לאחר שהוכיח שניתן יהיה לחלץ בזמן קצר ובמקצועיות מתוך השטח עצמו.
עשרות רבות של פצועים טופלו על ידי הצוותים והרופאים שהיו אתו. רבים מהפצועים לא היו שורדים אלולא חולצו מהשטח בזמן קצר ובמקצועיות והופנו לבית החולים במסוקים.
ב 12 בדצמבר רגע לאחר שסיים את משימות החילוץ עם חטיבה 188, הצטרף בן לחטיבת גולני שנערכה לקרב בסג׳עיה. עם הגעתו לשטח, דיוח כח של החטיבה כי נקלע לקרב עם נפגעים רבים וחשש למנותקי קשר.
כמו בסיפור חייו כך בסיפור נפילתו בן תמיד היה שם בשביל אחרים, המשפט ״בצרה קראת ואחלצך״ היה לו לדרך חיים.
לפני ימים אחדים צפיתי בסרטון של הקרב האחרון בו נפל. סרטון שצולם במצלמה שהייתה על גופו של ר. הפרמדיק שצעד ונלחם לצידו של בן כשנפל.
ראיתי את בני בדקות האחרונות לחייו.
דמותו התמירה והחסונה מובילה את הכוח בשטח בינות הריסות הבתים ובסמטאות. שקול מקצועי וקר רוח, הוא נעצר לתדרך את הלוחמים בקול רם וברור כשהוא נוסך בטחון בפקודיו. דקות ארוכות יחלפו כשינוע בראש אנשיו תוך תיאום עם הכוחות שהיו בשטח כדי שלא יקלעו לירי דו צדדי. עד שיגיע למבנה שבו נפגע הכוח של גולני. אך טבעי היה שיהיה הראשון מכל הכוחות בשטח להיכנס ולהגיע לנפגעים. לאחר שבירר כי ניתן לו אישור, נכנס בראש אנשיו אל המבנה.
את קולות מטח הירי שנורה מהמארב בתוך המבנה החשוך אשא עימי עד עולם. היה זה מטח הכדורים שהפך את משפחתי ממשפחה מאושרת למשפחה שכולה. בקרב שהתפתח במקום נפל לצידו של בן הקשר שלו רום הכט, ואיתם 7 לוחמים ומפקדים מגולני.
משפחות שכולות, על אף השנים הרבות בהן לוויתי משפחות חללים, שום דבר לא הכין אותי לרגע הזה.
אי אפשר להסביר במילים את עוצמת היגון, הצער העמוק, תחושת ההחמצה הגדולה ואובדן שמחת החיים שמאפיינים היום את חיינו.
מחרתיים, ב 15 למאי, נציין 27 שנים להולדתו של בן. בן שנולד באביב ונפל באביב חייו, אהב את הארץ וטייל בה בכל הזדמנות שהייתה לו. למד את ההיסטוריה שלה והקפיד לפקוד את אתרי הקרבות וללמוד את סיפור הנופלים שבהם. ברמת הגולן, בנגב ובדרכי הקרב של הפלמ״ח בגבעות שסביבנו. לחבריו ולפקודיו אמר, חובתנו ללמוד ולהכיר את סיפור חייהם ונפילתם, שנהיה ראויים להם.
שבועיים לאחר נפילתו קבלנו את הטלפון הנייד שלו. בו התוודענו לרשימת השמות של הנופלים מקרב חבריו פקודיו ומפקדיו, 19 שמות במניין.
חשבתי על האובדן הענק שחווה במלחמה ובחיפושיי לרמזים ממה שעבר עליו התוודעתי לרשימת השירים שהייתה בו ולשיר האחרון שהתנגן בו כמעט עד סופו…
זהו שירו של נתן אלתרמן ״מסביב למדורה” שנפתח במשפט:
"אומתם לא הייתה להם אם
לא ידעה בצאתם לדרך"
ובהמשכו,
״את העול הפשוט כעפר
הם נשאו בלי הבט אחורה
לא תקע לפניהם השופר
לא לוטף קודקודם בליל חורף.
נעלים נוקשות ילקוטים
סעודה של זיתים ופרי תומר
וספלי אלומיניום קמוטים
ורעות וקורבן לאין אומר.״
קהל נכבד, בניינו הצעירים, דור הלוחמים של המערכה הארוכה הזאת, הוטל לקרב בהפתעה ובסערה. רבים מהם שילמו בחייהם ורבים אחרים נושאים בגופם ובנפשם את צלקות הקרבות הקשים. זהו דור מלחמה הנושא במחיר ההפתעה הגדולה והכשלון הצורב שלנו. את עול המלחמה הזאת ומאורעותיה הם לקחו על גבם יחד, ברעות וקורבן, במסירות ובאומץ.
בימים אלו של מלחמה מתמשכת באויבים קרובים ורחוקים, נהיה כולנו באחדותנו ובמעשינו אומה ראויה לקורבנם הענק של הנופלים במלחמה. אני מייחל שנשיב את החטופים לביתם ונמשיך לפעול כתף לכתף לשינוי המציאות הביטחונית סביבנו. כשנעשה זאת, נדע כי קורבנם לא היה לשווא.
כאן בהר בו חקוקים שמותיהם של גיבורים רבים מחיל האוויר, שרשמו דפים בספרי ההיסטוריה במלחמות ובמבצעים שביניהם, אני מבקש להזכיר את שמות נופלי חיל האוויר במערכה הקשה הזו:
נזכור את כולם:
רום הכט, שי איילי, נתנאל מנחם איתן
אהד כהן, שילה כהן, עידו רוזנטל, עידו יהושוע, רום שלומי, דב קוגן,
לייטר, ליאור ארזי, יצהר כלפא הופמן משה ידידיה
סהר סעודיין, נתיב קוצרו, בנימין גבריאל יונה
רון צרפתי וקרין שווארצמן שנרצחו במסיבה
וכן, את יפתח שחר ויונתן חצור שהיו בני בית בביתנו.
ובני בכורי שלי, בן שלי.
יהי זכרם ברוך