אהובי,
אפתח בחלק מהברכה שכתבתי לך ליום הולדתך האחרון
תות, לפני מספר חודשים, אחד המרצים בתואר סיפר לנו סיפור קצר על הבת הקטנה שלו. ילדה באמת לא שגרתית ביחס לגילה. מוכשרת וחכמה באופן מיוחד. כולנו התפעלנו מהסיפור. המרצה מיהר לאמר לנו – ״הבת שלי לא נולדה מוצלחת או חכמה באופן חריג. היא נולדה לסביבה של אנשים ששואפים גבוה. שלא מוותרים. גם אני וגם אשתי כאלה. קחו בן אדם, שימו אותו בסביבה של אנשים מאתגרים, בעלי חלומות גדולים ותראו איך הוא יצמח להיות בדיוק כזה. זה מה שהיא סופגת בבית שלנו״. באותה שניה, כל 3 וחצי השנים שלנו יחד עברו לי בראש. לחשתי לחברה שישבה לידי מבלי לחשוב פעמיים – ״וואו, זה הכי אני ובן. אני יושבת כאן בתואר הזה רק בזכותו״. איך מהרגע שנכנסת לתוך חיי, החיים שלי השתנו. אני השתנתי. איך לימדת אותי שאנחנו צריכים לחלום בענק. לדרוש יותר מהחיים, יותר מעצמנו. שהכל קטן עלינו. שכל מה שנרצה בר השגה. שיש פה אירוע הרבה יותר גדול מאיתנו, יש פה עולם שלם שצריך להספיק לטרוף. חיים שצריך לחיות עד הסוף. שאין דבר כזה קשה. זו כותרת סיפור הזוגיות שלנו.
אהוב שלי, בא לי לספר לך שבברכה הזו שכתבתי לך – טעיתי. אני עם הזמן מבינה שזו לא כותרת סיפור הזוגיות שלנו. זו כותרת הסיפור שלך בעולם הזה. זו כותרת הסיפור שלך עם כל אדם שנקראת לדרכו. כזה היית. משנה עולמות. משנה אנשים. משנה חיים. גרמת לאנשים שמסביבך לרצות יותר מהחיים, לרצות יותר מעצמם. לעוף גבוה. למצות את עצמם ואת החיים עד תום.
מאז שהלכת קשה לי תות, אבל אני לא נותנת לכותרת הזו להימחק. הכותרת הזו שמכילה בתוכה ערמות של ערכים, של מצוינות, של הרעב הזה לחיות על הצד הטוב ביותר תמשיך להיות כותרת הסיפור שלנו בעולם הזה. שלך בעולם הזה. אני אמשיך לכתוב את הסיפור הזה עבורך, עם כל הערכים שהטמעת בי. עם הראש למעלה. עם הדחף הזה לחיות חיים מלאים. חיים עם משמעות. הצלצול האחרון שלך בטלפון היה השיר ״כי החיים כל כך יפים״ של אתניקס. אני אדאג שהחיים האלה יהיו הכי יפים שהם יכולים. ואתה? אני אדאג שאתה תהיה בכל צעד וצעד.
תות, אתה חסר לי מאוד. אני מתגעגעת אליך כל כך. עזבתי שבוע שעבר את הבית הקטן שלנו שכל כך אהבנו. הימים עוברים והמחשבה על זה שהם ימשיכו לעבור בלעדיך מכאיבה לי פיזית בלב. העובדה שיש לי עוד חיים שלמים להתגעגע אליך מייאשת. המחשבה שיש לי עוד נצח שלם לחכות עד שנתראה שוב היא בלתי נסבלת. הרגעים האלה שאני חושבת על כל העתיד שנלקח מאיתנו, על כל מה שיכל להיות לנו ולא יהיה עוד הם רגעים קשים מנשוא.
מי שמכיר אותי טוב באמת יודע שהיית כל החיים שלי. מקצה לקצה. העולם שלי סבב סביבך. לא היה רגע ביום שלא חשבתי עליך. לא היה מקום שהגעתי אליו ולא ידעו תוך רגע מי אתה. אנשים שמעולם לא פגשו אותך אומרים לי שהם מרגישים שהם מכירים אותך כל החיים רק מלשמוע את הסיפורים שלי עליך. השווצתי בך בכל מקום שהגעתי.
אני רוצה להגיד לך שאני גאה בנו. מעולם לא לקחנו את מה שיש לנו כמובן מאליו. הרבה אנשים צריכים לאבד כדי להעריך. להתגעגע כדי לרצות להיות קרובים. אתה ואני תמיד ידענו מה יש לנו. ידענו שזה נדיר. היינו שלמים, שלווים ושקטים. לא היה לילה שהיינו הולכים לישון בלי להגיד כמה אנחנו אוהבים אחד את השניה. לא היו עוברים כמה ימים בלי שנגיד אחד לשניה כמה אסירי תודה אנחנו על מה שיש לנו. אהבנו ללא גבולות. אהבנו ללא חוקים. אנשים עוברים חיים שלמים בלחפש את מה שהיה לנו תות. זכינו, זכינו בכל הקופה.
בהספד שלך זעקתי לשמיים ושאלתי
מי יחבק אותי לפני השינה?
מי יתעורר איתי בבוקר?
מי יצחיק אותי כמוך?
אז חשוב לי שתדע. חשוב לי שתדע שכמעט כל לילה מאז אותו יום ארור ישנתי עם מיקי שלך. שהתעוררתי בבוקר יחד עם ההורים שלך במושב עטופה במלא חום ואהבה ושים מצליח להצחיק אותי נורא. אני רוצה שתדע שברונו שלנו לא זז ממני. שדואגים לי. שאני לא לבד. שאנחנו שומרים על הביחד שכל כך אהבת. שאני מרגישה אותך. שכל רגע ביום הקול שלך מהדהד לי בראש ואומר לי שיהיה בסדר. שאני מרגישה את האוויר שאתה שולח לי. שאני מצליחה לראות את האור בקצה המנהרה. האור הזה הוא אותו האור שאתה הדלקת בחיי. אור כל כך חזק ששום חושך לא יכול לנצח אותו. יקח לי זמן להגיע אליו, אבל הוא שם. אני אגיע. האור שלך מעולם לא יכבה.
הבנתי שהייתה לך שאלה אחת שלא הספקת לשאול אותי. שמעתי שרצית להציע לי נישואים באוגוסט. אז רציתי שתדע שהייתי אומרת כן. מיליון פעמים כן. תודה אהבת חיי, תודה שבחרת דווקא בי. תודה על הזכות להיות בחיים שלך. תודה על הזכות להיות נאהבת על ידך. לאן שלא אלך לנצח אשא בגאווה את התואר – חברה של בן שלי. משה, כרמל, מיקה וים, אני לנצח אהיה עבורכם אריאלי של בן.
תות, אני אוהבת אותך אהוב יקר שלי,
בחייך בחרת בחיים. ואני החלטתי. אני החלטתי שגם אני בחיי בוחרת בחיים. ואני מבטיחה לך אהוב שלי – החיים האלה יהיו מלאים בך.
״כי סערת עלי, לנצח אנגנך.״