הייתי הא' קוד של בן ב4 חודשים האחרונים שיל בשירות.
אני זוכר שקצת לפני שבן הגיע לפקד על הפלוגה התחילו המון דיבורים וחששות בין החיילים בפלוגה על זה שמגיע קצין קשוח מ669, גם אנחנו במפל"ג התחלנו לחשוש ופחדנו שהוא לא יבין את ה"ראש שלנו".
אבל אז בן הגיע ולמרות הקשיחות שלו, הוא ידע להיות הכי סחבק וחבר איתנו. אני ועוד שלושה מהמפל"ג היינו ב4 חודשים האחרונים שלנו בשירות, ומי ששירת בגולני יודע איזה "עייפים" ו"גמורים" חיילים יכולים בסוף השירות שלהם, ובן הבין את זה וידע לדרוש מאיתנו הרבה בנושאים משמעותיים וחשובים, אבל בנושאים שוליים יותר הוא ידע לשחרר ולתת לנו יד חופשית כשצריך.
בעיני בן היה המפקד המושלם לגולני, קשוח אבל יודע לדבר בגובה העיניים ממש כמו חבר כשצריך, הוא יכול להתעצבן אם עשית איזה פדיחה ו5 דקות אחרי כבר להוריד לך איזו צ'פחה ולצחוק כאילו כלום לא קרה.
היה לנו מנהג בכל סגירת שבת אחרי ארוחת שישי, היינו משחקים קאטן במשרד שלו יחד עם משה בן און ז"ל.
אחד הדברים שלא יצא לי להגיד לבן זה שלמרות שהוא פיקד עלי בסך הכל ארבעה חודשים הוא עדין הספיק להשפיע עלי ולעצב אותי.
קצת עצוב להגיד אבל כשאדם נהרג תמיד יגידו עליו כמה טוב הוא היה ולפעמים זו קצת קלישאה, אבל על בן זו לא קלישאה, הוא באמת היה מהטובים ביותר שהכרתי.