משה- האבא

בן בן שלנו,

30 ימים חלפו מהיום הנורא בו קיבלנו את הידיעה המרה על נפילתך. אני לרגע לא שוכח ולא אשכח לעולם את התחושה והחרדה העמוקה שפקדה אותי כשהבנתי שהחיים סוגרים עלי אט אט עם הידיעה על ההסתבכות של גולני בסג'עיה. תחושה שמשהו כבר קרה ואני עדין לא יודע עליו.

בשבועות האחרונים אני חוזר בדמיוני כל פעם מחדש אל התמונה שמתחוורת לי מתוך פיסות המידע שלקטתי מהקרב ההוא. בתמונות הללו אני רואה אותך חובר אל הלוחמים של גולני שנמצאים בשטח ללא המפקדים שלהם משום שאלו נפגעו. אתה מבין שמשה בר און, המ"פ של הכוח, פקודך לשעבר הוא בין הנפגעים. אתה מלקט את המידע ומנסה לבנות תמונת מצב בעזרת לוחם מגולני, ושם הוא מסביר לך שכולם יושבים בחוץ כבר 10-15 דקות ללא תזוזה ואם יש סיכוי שנותר מישהו חי אז חייבים לצאת לשם מיד. "סגור אז יצאנו" זה הציטוט של דבריך האחרונים כפי שאני מבין ולאחר כמה מילות תאום, לתנועה אתה מוביל את הכוח לתוך המתחם הצפוף שבתוכו נמצא המבנה.

אין לי ספק שקיננה בך תחושה עמוקה של דאגה ואחריות כשידעת שחיילים שלנו ובראשם פקודך לשעבר בר און, נמצאים בין הנפגעים. אני לא יודע על מה חשבת באותם רגעים והאם הבנת את הסיכון אליו אתה הולך מתוך חוסר הבהירות בתמונת המצב שהיו במקום.

מה שברור לי זה שלא השארת סיכוי לאף אחד ללכת לפניך ומתוך אותה מנהיגות שכה אפיינה אותך נעת בין ההריסות למקום בו הם נפגעו. "יש מפקדים ששמים פאץ ויש מפקדים ששמים וסט" ציטטו הפקודים שלך בסטיקר נוסף שקבלנו מהם, וכמו מפקד ששם וסט, לא השארת לאף אחד לעשות את העבודה במקומך.

בני, 30 הימים האחרונים לא דומים לשום חוויה אחרת שעברנו בחיינו אמא ים מיקה אריאל ואני. אנחנו חיים את השעות והימים כמי שמבינים שהחלק הכל כך שלם במשפחה שלנו, חסר מאד. מעלים מחדש את הזיכרונות המשותפים, דרך תמונות, שיחות וסיפורים.

מאז אותו יום ובכל יום ביומו התוודענו אליך, דרך חברים שהיו קרובים אליך, לוחמים ששרתו איתך, פקודיך ומפקדיך.

הסיפורים כולם מעצימים אצלי את מה שידעתי, שלצד העוצמה האישית שהייתה גלומה בך, היית אדם טוב לב שהיה מודע מאד לאנשים בסביבתו ובמיוחד לאלו החלשים יותר בסביבה.

את ביתנו עדיין פוקדים אנשים רבים, חלקם שלא הצליחו בגלל הלחימה המתמשכת להגיע אלינו ואחרים, שחוזרים ובאים ורוצים לנטוע בנו משהו מהחוויה המשותפת שהייתה להם איתך.

הם עושים את זה באמצעות תמונות משותפות שלא ידענו על קיומן, ואחרים באמצעות וואצאפים שנשלחים בשעת לילה מאוחרת מכל קצוות הארץ ואף מחו"ל ממש באותן שעות שאנחנו חווים את ייסורי הלילה הקבועים של האובדן העצום שלנו. ייסורים שהם כאב גוף ונפש, כאלו שמעולם לא חוויתי. תחושת אין מוצא למצב הזה משהו שלא ניתן לתיקון לעולם.

פז ודב יחד עם פקודיך מגולני, בחרו באמצעות המשפטים שנחרטו בליבם להנציח אותך בלבבות של כולנו. הם עשו זאת באמצעות סטיקירים.

"זאת המשמרת שלנו, זאת מלחמה על צדק, אין פחד יש משימה" ציטט פז את דבריך על סטיקר ודב הוסיף בסטיקר אחר: זר לא יבין את ההקרבה שבשרות קרבי בחטיבת גולני" משפט ששמעתי אותך אומר בטקס סיום הפיקוד על המסייעת של גדוד 51 במרץ 23.

ולך אני אומר בן בן בגאווה ובעצב שיש כל כך הרבה זרים שהפכו בימים הללו לחלק מאתנו שמנסים להשלים במעט את החסר הענק שנותר בנפש שלנו.

אני רוצה לשתף אותך בן בן, בכמה מילים שכתב לי ג'וני חברך מיחידת 669 טקסט וואצאפ שנשלח קצת לאחר השבעה… ואני מצטט:

"גף לוחמים עצוב השבוע זה הולך ומחמיר. מבקשים מאתנו שנתכנס באחד מחדרי התדריכים.

אין לי בשורות טובות אומר מפקד הגף.

דממה.

כעבור זמן קצר מספרים לנו שבן שלי ורום הכט זיכרונם לברכה נהרגו בזמן שניסו לחלץ פצועים של גולני לאחור. מה שלא אכתוב כאן לא יצליח להמחיש. בן שלי הוא חבר אהוב לוחם ביחידה שיצא לקצונה והמשיך לתפקידים בגולני ואגוז.

נפגשנו בשבת השחורה ביחידה מאוחר בלילה, התחבקנו והוא התעניין לשלומי מבלי לתת לי הזדמנות לשאול לשלומו.

מאוחר יותר אגלה שבן כבר הספיק להילחם בקיבוצים ולחלץ עשרות חיילים ואזרחים שהיו כלואים בבסיסים וביישובים. בן היה מיוחד מאד, זה יישמע קלישאתי כמו הספד קלאסי אבל בן היה גיבור על אמת.

האמת שהוא תיאר לי מיהו הגיבור בעיניו באחת משיחות הלילה בכוננות בתל נוף. הוא דיבר המון על החייל הרגלי הפשוט שנמצא בחזית ודיבר בהערצה על גולני והגדודים. הטריד אותו שיחידות העילית מקבלות יותר קרדיט מהגדודים בזמן שהיה לוחם ביחידת עילית בעצמו.

אני אתגעגע לבן מאד, מדינת ישראל לא מבינה איזה בן היא איבדה, הכי יפה, הכי מיוחד, הכי גיבור. נהרג בזמן שבא לחלץ את הגולנצ'יקים הגיבורים הפרטיים שלו."

בן בן, ג'וני סיפר לי כי במהלך שיחתכם באותו לילה הוא עדכן אותך שהוא ושירי מצפים לילדה ואתה ביקשת ממנו, בלילה ההוא שלאחר ה 7 לחודש, לעדכן אותו ברגע שזה יקרה.

אז זהו בני, לפני יומיים, ג'וני עדכן אותי ואת אמא בהודעה שרצה מאד לשלוח אליך, ששירי אשתו ילדה בשעה טובה את בתם, אביב.

אני לא יודע אם אתה שומע או רואה אותנו, אבל אני יכול לומר לך שבתחושה המשפחתית שלנו אתה אתנו.

בסוף השבוע כשלקחנו פסק זמן משפחתי קצר ונסענו לרמת הגולן, להיות קצת ביחד, ללכת ברגל בשבילים היפים בהם נהגנו ללכת יחד איתך חשנו כולנו כי אתה אתנו. משהו באוויר, בנוף ובפרפר הלבן שליווה את אמא ומיקה לאורך הדרך נתן לי את התחושה שאתה עדין צועד אתנו.

בן בן,

בתוך האלפים שהגיעו לנחם אותנו בחודש הזה התיצבו בביתנו אתמול חבריך מיחידת החילוץ האמריקאית המקבילה ל 669 איתם התאמנת בקיץ האחרון. הם הגיעו ארצה לחלוק כבוד אחרון לך ולהזדהות עם הכאב שלנו כמשפחה וכמדינה במלחמה הזאת. בפגישה איתם למדנו עד כמה הצלחת בימים הספורים שהיית איתם להרשים אותם באישיותך ולנטוע בהם את ההבנה העמוקה למצבנו הביטחוני כאן בארץ.

הם סיפרו לי כי באחד הערבים נטלת טוש ולוח מחיק, ציירת להם את ישראל והמזרח התיכון והסברת להם את הסיטואציה הביטחונית המורכבת בה אנחנו נמצאים.

ככה, באופן פשוט ובלי כל הכנה מוקדמת נתת להם שיעור מולדת שהותיר בהם רושם עז מה היא אהבת ארץ. והם בן בן נמצאים כאן אתנו.

To our dear friends from the STS 24 unit. Andy, Tobin, John and Cole

Thank you for coming to Israel to share your respects to our son Ben. As fighters in a rescue unit, you deeply understand the meaning of the last mission Ben did, to save fighters some of whom he knew.

As a citizen and as a senior officer in the Israeli army I am aware of the common values that we and our armies share. In these days when we citizens of Israel feel alone in our war against evil, I appreciate your standing here with us to express your solidarity with our family and the State of Israel.

I wish, both armies, would not have to take part in wars in the future.

Thank you and appreciate your coming.

בני שלי,

אחרי כל אלו אני רוצה לומר לך שאני מתגעגע. הגעגועים נטענים מלילה ללילה ליום. אני מנסה לחזור לעבודה קצת, למלא שעות בדברים השגרתיים ונוסע שעות ארוכות לבד. שעות שבעבר נהגתי לכסות חלק מהן בשיחה איתך. בנסיעות האלו אני לא מפסיק לחשוב עליך ועל האובדן העצום שלנו. על כך שהיינו משפחה מושלמת ושצרור אחד, הרס את החלומות הגדולים שהיו לנו לגור יחד כמשפחה אחת גדולה במשק אחד. לעבוד ולחיות את חיינו במשותף.

מפחידה אותי המחשבה שזהו אתה כבר לא פיסי. לא אוכל לחבק אותך לשים את הראש על הכתף שלך, לפרק את השרירים בגב החסון שלך בלחיצות ארוכות ולהנות מהלחיצות קרקפת שהיית נוהג לעשות לי ביד אחת חסונה.

מתגעגע לשיחות הקצרות של התייעצות על משהו צבאי ואפילו לקבל ממך משימה לדאוג למשהו שאנחנו מכירים.

בסופו של דבר אחרי כל הדברים הגדולים שקשורים בדאגה המשותפת שלנו למדינה בשנה האחרונה ולמצב הביטחוני שלה, שיצרו אצלך את הרצון והשאיפה להמשיך ולתרום, נותרנו אנחנו עם כאב ענק שלא ניתן לריפוי. אובדן שמשנה את המציאות המשפחתית שלנו לתמיד.

אני מתעורר לבוקר ומנסה לכסות את הכאב במשימות היומיות לשקוע לתוך העשייה הבנאלית אבל גם יודע שבכל דקה ביום, בכל פגישה בכל משפט או תנועה של מישהו שמזכיר לי משהו ממך, אצטרך לגייס כוחות עצומים כדי להישאר קשוב ורלבנטי ולהראות כמי שמצליח להתמודד במשא העצום של האובדן.

כרמל ים ומיקה, אהוביי, אני שואב כוחות עצומים מכם. מהמשפחה הנפלאה שיש לנו. כמו מטוס שטס עד לא מזמן על חמישה מנועים באיזון וביציבות לאופק מבטיח ומאושר, אבד לנו מנוע אחד. אנחנו נמשיך בכוחותינו הצנועים יותר אבל בדיוק אל אותו אופק מבטיח ומאושר.

משפחה וחברים יקרים,

תודה שהגעתם היום לחלוק כבוד אחרון לבן ולחלוק עמנו את הכאב העצום שבאזכרה הזו. תודה שאתם שותפים אמיתיים לדרך היפה שלנו שהפכה בחודשים האחרונים לכואבת, כואבת מאד. יחד אתכם נמשיך להנות מיופייה של הדרך לזכור ולהביט אל הפרפר שמלווה אותנו בשקט לאורכה.