בני שלי, אח גדול שלי.
איך כל זה נפל עלינו? לפני רגע שהיית בבית צחקנו אכלנו שמחנו והכל היה רגיל. איך משנים את הכל בבת אחת ומקבלים את זה שאתה לא איתנו יותר.
איך אני יכולה להאמין שאני לא רואה אותך יותר?
אח שלי, שהכי שומר עלי והכי מגן עלי, איך נעלמת לי פתאום? כל כך רוצה להאמין שכל זה חלום רע.. למרות שגם בסיוטים הכי גדולים דברים כאלה לא קורים.
תמיד שראית שמשהו לא בסדר איתי, ישר היית רץ אלי ובודק שאף אחד לא צועק עלי או כועס עלי.
גיבור שלי, למה? למה אתה תמיד צריך להיות הכי?
תמיד עשית רק מה שבראש לך, משהיית ילד עד היום. ואף אחד אבל אף אחד, לא יכל לעצור אותך.
אתמול, כשראיתי אותך בארון, שוכב שם, יפה תואר, דימיינתי אותך עומד על הרגליים, שור, חזק, מחייך אלי, קורא לי בשמות המצחיקים שלך ואומר לי שאתה תמיד תעמוד מאחורי, לשמור עלי מלמעלה.
אבל הפעם, לא שמרת רק עלי, שמרת על כל המדינה שלנו, כמו שתמיד האמנת שנכון לעשות, להקריב את עצמך בשביל לעזור לאחרים בכל סיטואציה, אפילו לא נתפסת.
לא מעכלת עדיין שנשארנו רק ים ואני, אבל למרות הכל, אני יודעת שהיית רוצה שנהיה חזקים ומאושרים, ושנשמח על זה שחיית את החיים שלך ובגדול.
רק רוצה לקוות שתכנס בדלת ותצחק עלינו שהאמנו לעוד אחת מהבדיחות הסתומות שלך.
אהוב שלי, אני כל כך מתגעגעת אליך, שמחה שיצא לי לחיות איתך 15 שנה בתואר האחות הקטנה של בן שלי.
אמשיך להתגאות בזה, רק בלעדיך.
אוהבת אותך מאוד ילד.
אתה תהיה חסר לי כל החיים.
שלך, מיקי.